תמיד אמרו עליי שאני ילדה טובה מדי, לא שותה לא מעשנת, לא עושה שטויות. מעולם לא הייתי בחורה של סטוצים, תמיד הייתי מישהי להביא להורים, מישהי לחתונה. אף אחד לא חשב, שיצא ממני הצד הקשוח הזה. הצד של הילדה הרעה, זו שמסובבת ראשים במועדון וכולם רוצים לדפוק אותה בלי חשבון.וואלה, אף פעם לא חשבתי, שאהנה כל כך להיות רעה. הכניסה שלי לעולם הזה הייתה מקרית, הכל בגלל האתר הזה, LoveFinder. זה היה בצחוק ממש, בדיחה שלי עם עצמי. חשבתי שאפתח את האתר, אדפדף כמה ימינה, כמה שמאלה, ואמשיך לי בחיי. אף אחד לא הכין אותי, לרגע בו אראה אותו. הוא היה יפה תואר, כמעט לא מציאותי. חשבתי לעצמי, אין מצב שהוא אמיתי, בדוק זה חשבון פיקטיבי.
אבל משהו בי לא שיחרר. הייתי חייבת להיכנס לפרופיל, ולשלוח הודעה. דיברנו קצת, ואז הוא הציע שניפגש. מה הסיכוי? ואם הוא בכלל אנס? או יותר גרוע, איזה רוצח סדרתי. ניסיתי להתעלם מההצעה, אבל ככל שהתעלמתי יותר, ככה חשבתי עליו יותר. אחרי כמה ימים של לבטים עם עצמי, פגשתי את האקס ברחוב. מהוא זרק הערה, ושאל למה אני עדיין לבד. “את כל כך תמימה שאת מחכה שאחזור אלייך?”, שאל אותי. התעלמתי ממנו, חזרתי הביתה וחשבתי לעצמי. פאק איט ילדה, לכי על זה. מה אכפת לך להיפגש איתו? במקרה הכי גרוע, תחתכי באמצע. באותו הערב כבר נפגשנו.
אני לבשתי שמלה שחורה צמודה קצרה, שישבה בול על הישבן שלי והחמיאה כל כך לצורת הגוף הרזה שלי. על השפתיים, היה מרוח לי אודם אדום, שמעולם לא חשבתי שאמרח. הגעתי אל הבר בו קבענו, ותחושת חרטה קלה התגנבה לליבי. אבל כשראיתי אותו, היא מיד נעלמה. הוא ישב בכניסה לבר, לבוש ג’ינס כהה וחולצה לבנה. עורו השזוף היה כמו צבע של קפה, והעיניים היפות שלו כמו זהרו בחשיכה. התחלתי ללכת לכיוונו, מאטה את עצמי ומתאפקת לא לרוץ אליו מלאת התלהבות מיופיו. אחרי שעה קלה בבר, וכמה משקאות, הוא שאל בקול שקט “רוצה שניסע אליי?” מבלי להסס אפילו לרגע, עניתי שכן, ותוך פחות מחצי שעה מצאתי את עצמי, בכניסה לבניין שלו.
נכנסו למעלית, וכל מה שרציתי זה שינשק אותי. הייתי בטוחה שזה יקרה. שנינו, שיכורים לבד בתוך מעלית. איך יכול להיות שלא? לאכזבתי, נוכחתי לגלות שלא. החלטתי לא לחשוב על זה, ולהמשיך בשיחתנו. נכנסו אליו, והופתעתי לגלות דירה קטנה ונחמדה. מעט מבולגנת, אבל לא כמו דירת רווקים טיפוסית. הוא ניגש למקרר והוציא שני בקבוקי בירה. לא יודעת איך, אבל החלטתי לשתות גם אותו אחרי כל האלכוהול שכבר זורם לי בדם. התיישבנו על הספה, הוא הדליק טלוויזיה, והמשיך לספר לי על עצמו. הנה חשבתי לעצמי, עכשיו יסיים לדבר, וינשק אותי. אבל זה לא קרה.
לעזאזל, חשבתי לעצמי, למה הוא לא מנשק אותי כבר? הוא לא רוצה אותי? למה שיזמין אותי לדירתו, אם הוא לא מתכוון להמשיך איתי את הלילה? מפתיע, שאני, הילדה הטובה והקטנה, משתוקקת כל כך לנשיקה שלו. מתחילת הערב, כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו, זה מגע השפתיים שלו על שלי. פתאום, הוא העביר את ידו בשערי. התעוררתי ממחשבותיי, וחייכתי חיוך מובך. הוא החמיא לי על צבע העיניים, ולחיי הסמיקו. צחקנו מעט, צחוק מובך כזה, ילדותי, ותמים. פתאום הוא התקרב אליי, קירב את פני לפניו, ונישק אותי. שפתיו הרכות והגדולות נשקו בשפתיי, וידו, שהייתה עד עכשיו על פניי החלה לרדת לכיוון המותן שלי. הרגשתי איך לאט לאט הדופק שלי עולה, ופניי מאדימות.
תוך כדי שאני מנשקת אותו ארוכות, נשיקה מלאת תשוקה, הידיים שלי כאילו פעלו מעצמן, והתחילו להוריד את חולצתו. הופתעתי מעצמי, לא הבנתי איך כל כך מהר, כבר עמד הבחור בבוקסר שחור מולי. אני, שנשארתי בסט תחרה תואם, ממשיכה לנשק אותו, תוך כדי שהידיים שלי רצות על החזה שלו, כאילו מנסות להספיק לגעת בהכל לפני שייגמר. אחרי עשר דקות ללא נשימה, התנתקנו לרגע מהשפתיים אחד של השנייה. הוא קם מהספה, והרים את הג’ינס שלבש קודם לכן. לרגע נבהלתי. כל מה שרציתי היה שיפשיט אותי, שיגע בי, שיקח אותי אל מיטתו ויזיין אותי. והוא קם והולך להתלבש? נשימתי חזרה אליי, כשראיתי שהוא מוציא מכיס המכנס, קונדום שכנראה הביא לבר ליתר ביטחון.
כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים, חייכתי חיוך גדול, חיכיתי שיוריד את הבוקסר וילביש על עצמו את הקונדום. אבל לפתע, הוא התיישב לידי, והחל לנשק אותי בכל גופי. הוא נישק אותי לאט בצוואר, תוך כדי שהוא מגשש עם ידיו את פתח החזייה. אחרי שפתח אותה, החל לנשק את שדיי, כמו תינוק שיונק מאימו. הוא המשיך לנשק אותי ארוכות בבטן, תוך שמלטף אותי ומשכיב אותי אחורה. הוא הוריד את תחתוני התחרה היפים שלי, מתאפק שלא לקרוע אותם. ואז, רגע לפני שחשבתי שהוא עומד לרדת לי, הוא התרומם מעליי ונישק אותי על שפתיי. הוא ליטף אותי בצורה משגעת, ולחש לי באוזן ” את כזאת שווה, את לא מבינה מה את עושה לי בגוף”.
פתאום נהייתי חמה, כאילו איבר מיני רק מחכה שיכניס בו את שלו. נישקתי אותו בתשוקה ואמרתי לו, אני רוצה אותך. הוא הסתכל לי עמוק בעיניים, כאילו מחפש את אישורי לחדור לתוכי, ולאחר מספר שניות כבר היה בפנים. הוא החל באטיות, כאילו מבין את מה שאני חווה. עם כל פעם שחדר לתוכי, הרגשתי יותר ויותר חמה. הרגשתי כאילו אני רוצה שישאר בי לנצח. שלא ייגמר לעולם. גופי השתוקק לעוד, רציתי את זה מהיר, רציתי להרגיש בעננים, וכמה רגעים אחר כך, כאילו קרא את מחשבותיי, החל להגביר את הקצב. נשכתי את שפתי התחתונה, כאילו מנסה לחרמן אותו יותר. עם כל פעם שהוא נכנס מתוכי, הרגשתי את קצב ליבי מתגבר. ואז, כשאני כבר לא מסוגלת לשמור בתוכי את ההנאה הצרופה הזו, משתחררת זעקה קטנה מפי.
הוא מסתכל עליי, מחייך ואומר, כן, ככה אני רוצה, יותר חזק. הוא הרים אותי על ידיו, ולקח אותי ישר למיטתו. הוא נכנס בי שוב ושוב ושוב, ואני, כבר נאנחת לי בין הסדינים ומרגישה כאילו עוד רגע, שנינו נגמור. פתאום, ממש כמו שחשבתי, הרגשתי בעננים. תחושה שמעולם לא הרגשתי, הגוף שלי רעד וכך גם גופו. הוא גמר, יצא מתוכי ונשכב לידי. לא לקח לנו יותר מידי זמן, עד שנרדמנו ככה. למחרת, התעוררתי במיטתו, מבולבלת מכל הזכרונות שלי, ותוהה לעצמי מה מתוכם דמיינתי, ומה אמיתי. יצאתי מהחדר אל הסלון, שם חיכה לי פתק קטן עם הכיתוב ‘היית הכי טובה שהייתה לי, יש קפה במקרר. תודה על הכל’
התלבשתי מהר, לגמתי מהקפה שהיה במקרר, ויצאתי לחפש את דרכי בחזרה הביתה. מאותו היום, החיים שלי השתנו לגמרי. עכשיו, כל ערב אני יוצאת לבר אחר, בחיפוש אחר הקורבן הבא שיאמר שאני, הייתי הכי טובה שהייתה לו אי פעם.
