אני מתבוננת על עצמי פעם אחרונה במראה. זהו, אני מוכנה לתזוזה. מושכת פעם אחרונה את גרביון הניילון השחור והדק שלי, ממש עד קצה הירך, ויוצאת אל הדרך לקראת מה שאמור להיות בשאיפה העבודה שתחדיר סוף סוף אל החיים שלי את התחושה הנחשקת והחמקמקה של ריגוש מחודש.
אני ממהרת ורוכבת על עקבי הסטילטו שלי. חייבת להגיע לשם בדיוק בזמן שרוצים אותי. אל ראיון העבודה הזה – פשוט אסור לי להגיע באיחור!
אני מגיעה אל המשרד שלהם ממש על הקשקש, כולי מיוזעת, סמוקה בקטע אחר, נוטפת זיעה ועם דופק שממריא לשמיים… מושיבים אותי בחדר שהוא כנראה חדרו של המנכ”ל של החברה, ואני ממתינה לו.
אמאל’ה ואבא’לה… מזמן לא הרגשתי כזה לחץ… מדובר בהזדמנות הראשונה שאני מקבלת לעבוד במקום כזה מאז שגמרתי את הלימודים לתואר הראשון שלי במכללה, במסלול לניהול משאבי אנוש.
פתאום אני מבחינה בצליל של צעדים שמתקרבים לכיווני, מישהו עומד להכנס אליי… ובבת אחת הדלת של משרד המנכ”ל נפתחת, ואני רואה אותו עומד לפני במלוא הדרו – בעל הבית. המנהל הגדול ששוקל להעסיק אותי בתור המזכירה של המשרד שתחת בבעלותו. אני קצת מתרגשת, האמת, ומקווה מאוד שהוא לא מצליח להבחין איך החזה שלי מתרומם עם כל נשימה שאני לוקחת.
“ברוכה הבאה, דניאלה. נעים להכיר. לי קוראים אדיר ואני הבעלים של החברה הזו” – הוא אומר לי בטון עמוק וחודר שמשדר בטחון. צמרמורת קלה עוברת לרגע בכל גופי לפני שאני מתעשתת ועונה לו:
” אממ…. היי, אהה, שלום מר אדיר. נעים להכיר!” – אני מושיטה אליו את כף ידי ללחיצה.
הבוס הגדול לוחץ לי את היד בחמימות מפתיעה, מסתכל עליי במבט בוחן, ואז משיב לי:
“נעים גם לי…נעים מאוד.”
אדיר (אני תוהה ביני לבין עצמי אם השם מסגיר את מה שהוא מסתיר מתחת לחליפת העסקים היקרה שלו) מתיישב מולי מהעבר השני של שולחן המנהלים שלו, ואני בקושי מצליחה להתרכז בשיחה.
הוא מתחיל לראיין אותי ולשאול כל מיני שאלות בנוגע לנסיון התעסוקתי הקודם שלי, למה למדתי במסגרת התואר, על התחביבים שלי וכאלה, ואני מצדי, מדברת כל כך הרבה שטויות בלי קשר למציאות שסומק עולה בלחיי רק מהמחשבה שהוא קולט מה עובר עליי. אלוהים אדירים… כמה שטויות נפלטות לי מהפה – שמישהו ידחוף לי משהו לשם כדי שאסתום כבר! אני חושבת לעצמי, תוך כדי שבראשי רצות תמונות של השפתיים שלי מתמלאות בזין העבה והקשה שלו. וואי, אני מקווה שהוא לא קולט איך נהיה לי חם כשאני חושבת עליו משכיב אותי כאן ועכשיו על שולחן המנהלים החלק הזה, מטפס עליי כמו על כלבה מיוחמת – ומשחיל לתוכי את הזין העצום והחלק שלו שנכנס ואז יוצא ואז נכנס בדפיקות חזקות – עד שאני גונחת בקולי קולות וצורחת מרוב עונג. רגע… יכול להיות שאמרתי את כל הדברים האלה בקול?! אני שוב מסמיקה והצבע האדום העז מתפשט (כך אני מניחה) גם לכיוון המחשוף שלי.
“טוב, דניאלה, אז זה מקום העבודה הראשון שלך מאז שסיימת את התואר הראשון… את מוכנה לזה? מתרגשת?”
“אההה… בטח, בטח! מתרגשת מאוד” – אני עונה לאדיר בחיוך נבוך.
“מצוין, דניאלה. אז אנחנו נפגשים מחר על הבוקר. תהיי פה בשעה מוקדמת בבקשה, כדי שאוכל להספיק לכסות איתך את כל הפינות לפני שאנחנו מתחילים..”.
לפני שאני מספיקה להפנים את העובדה שהרגע קיבלתי מאדיר את הצעת העבודה הראשונה שלי (ואפילו לא דיברנו על נושא תנאי ההעסקה ומה הוא צריך שאעשה עבורו) – דלת המשרד פתאום נפתחת ולתוכו נכנסים שני בחורים, מגה חתיכים. אני יכולה רק להניח שהם עובדים של אדיר, ויאבאלולו… כמה שהם שווים.
“היי אדיר אנחנו מתנצלים מאוד על ההפרעה לא אמרו לנו שאתה נמצא בשיחה.”
“עזבו שטויות, חבר’ה. תכירו את דניאלה” אומר להם אדיר, “זו המזכירה החדשה שלנו. היא עומדת להצטרף אלינו כבר מחר משעות הבוקר והיא תחליף את נינה, המזכירה שעבדה איתנו עד עכשיו” – אדיר אומר בחיוך מרומז.
לשניה קלה, אני קולטת משהו בפנים שלהם משתנה (או שאולי אני מדמיינת גם את זה?) ושני החתיכים שולחים אליי חיוך מסנוור, כאילו שכל הזמן הזה הם פשוט המתינו בכליון עיניים שמישהי כמוני רק תגיע לעבוד איתם. קצת הזוי, בתכלס. אבל היי, על קבלת פנים חמה אסור להתלונן, נכון?
ביום שאחרי אני מתעוררת נרגשת לפנות בוקר ועושה לעצמי מקלחת ארוכה מפנקת מרטיבה וטובה. יש לי טקס קבוע שעדיף שלא אפרט לכם כדי שלא אלך פה לאיבוד, אבל בואו נגיד שהוא כולל מספר שימושים למרכך שאינם כוללים רק את החלק של חפיפת השיער שלי… אחרי שאני גומרת להתקלח ולמרוח על עצמי קרם גוף נעים, כולל באיזור הציצי והירכיים הפנימיות שלי – אני מתחילה להתאפשר ולסדר את השיער בתסרוקת האהובה עליי: קוקו גבוה ושובב. שמה על עצמי את חצאית המיני הצמודה והשחורה ששמרתי במיוחד לרגע הזה. היא קטנה אבל אלגנטית ומחמיאה לקימורים של גופי. יחד עם חזיית תחרה שחורה שמציצה קלות מתוך חולצת כפתורים לבנה צמודה ודקה, וכמובן – איך אפשר בלי החוטיני הפצפון שלי שעושה לי תחת מושלם ומחוצף בחצאית הזו. מרוב התרגשות כמעט שכחתי לשים את החוטיני, למען האמת! מביטה במראה בשביעות רצון מעצמי – נראית ומרגישה יצוגית לקראת היום הראשון שלי כמזכירה בעבודה החדשה. עולה על עקבים גבוהים בצבע שחור ויוצאת לדרך… הרגליים קצת כואבות לי בגובה הזה – 18 ס”מ אבל היי, כדי להראות טוב לפעמים צריך לסבול קצת, ואני פשוט מכורה לעקבי הסטילטו האלה הם כל כך סקסיים ונשיים עליי ועושים לי כאלו רגליים חטובות וארוכות שתמיד גורמות לגברים לסובב אחרי ראשים ולנשים שלהם לקנא בטירוף. כן, זה בוודאות הלוק הכי הורס שיש ליום הראשון שלי בעבודה.
כשאני מגיעה אל המשרד, אדיר ושני החתיכים מאתמול כבר שם ממתינים לי במשרד שלו בקוצר רוח עם אספרסו קצר, נראים מריחים כל כך מעולה. וואו, זה כאילו מישהו המציא בושם מיוחד שרק גברים מהממים מורשים להשתמש בו על גופם. אני מקישה על דלת הזכוכית בזהירות, כשאדיר מסתובב אליי ובוחן אותי בחיוך שובב מכף רגל ועד ראש. המבט שלו איטי ואני מרגישה כאילו הוא מפשיט ממני את הבגדים בהדרגה בלי לומר כלום.
“בוקר טוב למזכירה הכי יפה בבניין” – הוא אומר לי מבלי למצמץ.
באופן מיידי אני מסמיקה ללא שליטה, והוא קורא לי להכנס פנימה.
אני מתיישבת על ספת העור שלו, כשאחד הבחורים מגיש לי קפה ואז מתיישב בצמוד אליי.
אדיר יושב מאחורי השולחן שלו מולנו ואומר: “אני מקווה שאת לא בלחץ, כולם באים עוד שעה ויש לנו המון דברים לטפל בהם…”
“אין שום בעיה” אני עונה לו במבוכה קלה. “יש לי את כל היום עבורך. הרי באתי ללמוד ממך ולעבוד אצלך” – אני מחייכת אליו.
אדיר קם באיטיות מכסא המנהלים שלו, מתקרב אליי ואומר לי “בואי רגע, תני לי להראות לך משהו”.
אני באה אחריו לחלון הענק שמאחורי שולחן המנהלים שלו, ואדיר אומר לי: “תראי, דניאלה, אנחנו נמצאים בקומה 32 פה. יש כאן, אחלה נוף, לא?” אני מניחה את היד שלי על חלון הזכוכית הענק ונאנחת. “תקשיב, מעולם לא דמיינתי שארגיש כך… זה פשוט מרגש להיות פה”.
ברגע אחד אני קולטת שההתרגשות היא משותפת… כשהבל פה חמים ונעים מכסה את הצוואר שלי ואני שומעת מקרוב את המילים “אני אדאג שיהיה לך טוב פה”. זה אדיר שנצמד אליי מאחורה. הוא מפשיל לי את החצאית ואני מרגישה פתאום איך הזין שלו עומד חזק. אדיר מלטף אותי בין הירכיים, ומעלה לי את החצאית עד המותניים כשהוא ממלמל לעצמו “איזה גוף… התחת הזה… דניאלה, מה את עושה לנו”.
עם היד השניה שלו אדיר מכופף אותי קדימה ומפליק לי על הישבן קצת. הזין שלו נעשה אדיר יותר ויותר (ידעתי שלא סתם קוראים לו ככה!) ואז בעדינות הוא מתחיל ללטף את הכוס שלי. הזין שלו נכנס לי בין הרגליים ומשפשף את הירכיים שלי בזמן שאדיר מתנועע אחורה וקדימה. “קדימה… קרע לי חור בגרביון ותכנס כבר פנימה” – אני חושבת לעצמי וגונחת קלות.
אני מסמיקה ומרגישה כה נבוכה, אבל כמה שהוא מחרמן אותי. אני מרטיבה את החוטיני שלי ומרגישה איך עוד שניה זה נוזל לי גם לירכיים. הוא לוחש לי באוזן: “מישהי הגיעה רטובה היום, מה?”.
אדיר מפסק את הרגליים שלי לאט לאט, נוגע לי בדגדגן רק כדי לראות איך אני מתגרה, ואז פתאום נשכב על הרצפה.
“דניאלה, אני צריך אותך לישיבה מיד” – הוא אומר. ” אני מביטה בו מבולבלת, ואז הבוס שלי מתרצה ומסביר… “אני רוצה שתשבי עם הכוס שלך על הפנים שלי. עכשיו!”
בעודי רוכנת מעליו ומצפה ללשון שלו על המנוש שלי, אני שומעת איך מאחורי שני רוכסנים נפתחים להם, מסובבת את הראש וקולטת ששני העובדים שלו מחזיקים את הזין שלהם ומתקרבים לכיווני גם הם. “דניאלה, שכחנו להגיד לך שכחלק מתחומי האחריות של המזכירה פה במשרד, את אמורה לדאוג לארוחת בוקר לכל העובדים…” – אני מחייכת ונשכבת על השטיח המהודר כדי לתת גם להם לאכול לי את הכוס.
