כל חייה ידעה אביחיל – בת ישראל כשרה, רק גבר אחד אבל תמיד ידעה שהיא רוצה חוויה שונה, והנה, בעזרת השם – יום בהיר אחד הגיעה ההזדמנות למשהו חדש. בעלה היקר של אביחיל, דאג שילדיהם הגדולים ילכו ללימודיהם בישיבה ושהבנות – יהיו עסוקות בנקיון הבית ושמירה על האחים הקטנים, ואז הודיע לאביחיל אשתו האהובה בחגיגיות רבה שהיום הוא לקוח אותה למקום שהיא לא מכירה.
מחוץ לכותלי מאה שערים, היא מעולם לא ביקרה, ולאן הוא כבר יכול לקחת אותי? היא תהתה ביראה. “עליך פשוט לסמוך על אישך שהוא חפץ ביקרך” – הוא אמר לה והיא נעתרה. היה ברור לשניהם שהיא אישה צנועה וחסודה, אך גם נשים טובות כמוה – זקוקות לפעמים לריגושים מסוגים חדשים, חוויות שוברות שגרה. שנים היא דואגת לספק את יצריו של האיש שלה, ועד היום לא היה לה מעולם פנאי לחשוב על הצרכים האישיים שלה. היתה היתה עם אותו גבר מאז השידוך ששודכה בהגיעה לגיל 16 – כשהובטחה לאיש הזה. מה היה מאמין שהחיים יובילו אותה אל המעמד הזה…
“גוועלד” – היא מלמלה לעצמה בחיל ורעדה. “אל תדאגי, יקרה שלי, הכל יהיה בסדר בעזרת השם” אמר לה בעלה, וכל מה שנותר לה לעשות היה לבטוח בו כפי שהיא תמיד עושה. כך קרה שהם הגיעו למקום חשוך שלא הכירה, ובו פגשו גברים רבים ונשים רבות – וכולם מתערבבים בכולם, ללא הפרדה וללא עכבות. “השם ישמור” – היא חשבה לעצמה, כשבמוחה התחילה להפציע ההבנה של מהות הפגישה הזו, אבל הזכירה לעצמה שעליה לבטוח בבעלה ונתנה לו להוביל את הדרך.
אברך צעיר שעמד בפינת החדר החשוך, לא היסס והישיר מבטו אליה בחיוך.
“תרצו להצטרף אליי לכוסית קטנה לקידוש השם?” האברך הנאה שאל, והחווה בידו החסונה לכיוון פינה פנויה בחדר. בפינה המתינו שולחן קטן ועליו בקבוק יין וכמה כוסות, ולצידם – אישה מושכת עד מאוד, עם תליון של מגן דויד וכיסוי ראש. היא היתה טובת מראה באופן שבלבל את אביחיל באופן שלא הכירה. בהביטה בבעלה, הבינה שגם הוא חווה תחושות של התרוממות רוח (ולא רק). הוא בחן אותה מלמעלה ועד למטה בעוד האברך מפלרטט בחופשיות עם אביחיל. לא עזרת נשים, לא עזרת גברים. כאן כל ישראל באמת חברים.
אביחיל ראתה פתאום את האיש שלה באור חדש לחלוטין. “ואל אישך תשוקתך” – נאמר בספר בראשית פרק ג’, פסוק ט”ז, אבל אביחיל נוכחה לדעת שהתשוקה נמשכת גם אל אנשים אחרים. המחשבה על מגע עם יהודים נוספים הפעימה אותה וגירתה אותה בו זמנית, וההבנה שבעלה חווה רגשות דומים – ריגשה אותה אף יותר. “…והוא ימשול בך” – היא שמעה פתאום קול זר לוחש באזנה. זה היה קולו של האברך שהזמין אותם להצטרף להילולה. הצדיק טוב המראה הסיר בזהירות את כיסוי הראש של אביחיל הנבוכה, “אל תראי” – הוא אמר לה בזמן שהחל ללטף את שערה הפזור וללקק את צווארה.
מנגד, הבחינה אביחיל כי בעלה מצא נחמה בחיקה של בת זוגו של האברך וחשה פתאום משוחררת יותר. האברך הצעיר ויפה התואר מזג לאביחיל מן היין ולקח צעד אחורה כדי לגמוע את המראה שלה בעיניו.
ללא אומר, הוא סימן לה לבוא עמו אל חדר פנימי, שם היא הבחינה להפתעתה בבעלה כשהוא בעיצומה של מצוות “פרו ורבו” עם אישה אחרת. אף שהאשה ששכבה תחת בעלה היתה אשת איש – ליתר דיוק, אשתו של האברך אשר אחז כעת בידה – ניכר היה שהאברך אינו כועס אלא מתגרה מן המחזה שנגלה לפניו, וכך חשה גם אביחיל. לראות את בעלה משכבר הימים בעת מעשה משכב עם אישה של אחר, חירמן את אביחיל באופן שלא ציפתה לו, ובתנועה חדה – היא משכה את האברך לחדר הסמוך ודחפה אותו אל המיטה. “המחייה” – הוא אמר בתדהמה מהולה בשעשוע, כשאביחיל החלה להפשיל את מכנסיו ודחפה את איבר מינו הנוקשה לתוך פיה.
מן החדר הסמוך נשמעו באותה העת גניחות רמות של בעלה של אביחיל עם אשת האברך.
הצלילים שבקעו משם דיברנו את אביחיל והאברך הצעיר להמשיך במעשיהם והם הפשיטו זה את זו מיתר בגדיהם. האברך השעין באחת את אביחיל כנגד הקיר והחדיר לתוכה את איברו.
“הברוך!!!” זעקה אביחיל כשהבחינה בתחושה לא מוכרת של לחלוחית חמה זולגת על ירכיה.
“לא הברוך, מיידלע” – הרגיע אותה האברך, ” – השפיך, חמודה. ככה זה כשעושים משכב בעמידה.”.
לפתע נכנסו לחדר בעלה של אביחיל ואשת האברך וביקשו להתחלף. אביחיל ניסתה להתנגד אבל בעלה כבר סובב אותה, קשר את ידיה בעזרת תפילין סתם את פיה בעזרת הציצית שלו, הרטיב את קצה הפין שלו ודחף אותו לתוך פי הטבעת שלה. בזוית העין ראתה אביחיל כיצד האברך העדין מתנה אהבים עם אשתו שלו על רצפת החדר, וקנאתה בערה בה. אשת האברך מיהרה להבחין בכך וכשבעלה של אביחיל סיים לשפוך את זרעו לתוכה – הגיע הזוג השני לעברה והצטרף להילולה. האברך החל לחכך את איברו שכבר התרכך קמעה, בין רגליה של אביחיל בעוד שאשתו הצדיקה מלקקת את ערוותה. “דע אותי!!!” – התחננה אביחיל אל האברך העדין, בעת שאיבר מינו שב והתקשה בין רגליה, אך הוא מיאן והמשיך בשלו. לאחר דקות ספורות שהרגישו כמו נצח, החליפה האישה את מקומה בין ירכייה של אביחיל, עם האברך הצעיר, והוא שב ודחף את שפתיו אל ערוותה ולאחר שמלמל בזריזות את ברכת המזון, החל לאכול את איבר מינה בתאווה. כאשר היתה אביחיל על סף אורגזמה נוספת וביקשה מן האברך רשות לגמור, מיהר האברך למלמל “בסייעתה ד’שמי ה'” וחדר אליה מאחור. אביחיל גמרה בחיל ורעדה, אך האברך שעדיין היה כוחו במותנו, טרם פרק את זרעו והחליט לזמן למקום את בעלה של אביחיל כדי שיבצע בו משכב זכר בזמן שהאברך דוחף את אצבעותיו לתוך הבושת של אביחיל המגורה. אביחיל שקנאתה משלה בה שוב, ביקשה לענג את שניהם במו ידיה, בזה אחר זה – אך הם דחו את בקשתה בטענה שאסור להשחית זרע לשווא. וכך חלפו שעות מספר, שבמהלכן החליפו הגברים זה את זה בחדירה אל נשותיהן. ברגעים אלו, התפללה אביחיל לאלוקים שתמות ותגיע כבר אל העולם הבא. העונג פשוט היה רב מדי עבור גופה. ראה אלוקים כי טוב, ובירך את שני זוגות הצדיקים באביונות שלא נראו כמותן באף אחד מן הפסוקים.
לאחר שהגוף של אביחיל נמלא בזרעו של האברך ואז בזרעו של בעלה, היא מצאה את עצמה שוכבת עם אשת האברך על מזרן צחור בקצה החדר כשג’וינט בידה. אביחיל שלא האמינה למזלה הטוב, חזרה ומלמלה בשקט שוב ושוב את המילים “ברוך השם” כאשר תחושה בלתי מוכרת של סיפוק ויראת השם מלווה אותה. היתכן כי כך נראים ימי ביאת המשיח? “אשת חיל מי ימצא?” שאל אותה בעלה ושלח לעברה קריצה. אביחיל תמיד ראתה בעצמה אישה מאמינה, אך מעולם לא דמיינה שכאלו ניסים יכולים לקרות בשכונת מאה שערים… ועל כך שבים ואומרים: “ישתבח פינו לעד – אמן”.
