בשקט-בשקט, בלי לשפוך הרבה מידע, בלי שאף אחד ישאל וישפוט אותם, חיים אנשים רבים עם א-מיניות: הם לא חשים ולא מצליחים לחוש שום משיכה מינית כלפי אנשים אחרים ולא חווים צורך לקיים יחסי מין. הם נטולי פנטזיות ועוררות מינית ורובם גם אינם מאוננים. גברים ונשים א-מיניים לא מציבים את המין בסדר העדיפויות שלהם משום שהתחושה לגביו בלתי קיימת אצלם, לפחות על פי מה שהם אומרים.
באופן אבסורדי, ככל שהשיח התרבותי לגבי מין מקבל תפנית של פתיחות, של הכלה, של הבנה ואבדן הבושה, כך נראה שגם השיח לגבי א-מיניות מתגבר ויותר אנשים א-מיניים מתחילים להיחשף ולספר על כך בגלוי. השונות המינית בדרך כלל לא מפריעה למי שחווה אותה ורובם גם לא יגדירו זאת כבעיה. במקרים מסוימים, א-מיניים אכן מדווחים שחוסר התשוקה מפריע להם וגורם להם לתחושה לא נוחה ומזיקה, שהם היו מעוניינים לפתור.
בדרך כלל כשנחשפים לא-מיניות, רוב האנשים ימהרו לשאול את עצמם האם הם כאלה. ובכן, אין הגדרה אחידה שתספר מהי א-מיניות או כיצד מרגישים אם נמצאים בתוכה, משום שמנעד התחושות והרגשות לגבי התופעה הוא רחב מאוד. לכן ניתן רק לומר בזהירות, שכל מי שחש שהוא לא חווה ריגושים, תשוקה, משיכה, יצרים או דחף באופן תמידי מאז ומעולם, הוא א-מיני בהגדרתו.
כיצד מזהים א-מיניות?
משיכה לפרטנרים אחרים – רוב האנשים שנמשכים לגבר או אישה ירצו לממש את המשיכה והתשוקה שלהם על ידי מגע אינטימי עמם. גברים ונשים א-מיניים לא נמשכים לאחרים באותו מובן ועל כן לא יהיו מסוגלים בשום מקרה להגיע למצב אינטימי עם אחרים. בדרך כלל אנשים אלה גם לא מתאהבים או “נדלקים” על מישהו אחר.
עוררות מינית – ישנם א-מיניים שחווים עוררות מינית ברמה מסוימת, אבל היא לא תגרום להם לייצר דחף מיני או לרצות בני זוג למטרות מיניות. כל עוד אין להם פנטזיות, כמיהות או רצונות לגבי קיום קשר אינטימי ומיני עם בני זוג, הם לא נוטים לפתח עוררות מינית כלל.
זוגיות ויחסים – חלק מהאנשים הא-מיניים יעדיפו לבסס זוגיות או יחסים מכוח השיתוף והנפש, בעוד שחלק אחר יבחר בחיים סוליסטים. זה לא אומר שא-מיניים הם יצורים מנותקים מהחברה ובדרך כלל הם מנהלים חיי חברה ענפים מאוד, אבל לרוב הם יעדיפו להימנע מחיים בזוגיות.
ומה לגבי התנזרות ממין?
האם נזירים שגוזרים על עצמם מניעה מודעת ממין נחשבים לא-מיניים? האם אנשים שבוחרים להימנע לחלוטין ממגע מיני נחשבים גם הם לא-מיניים? התשובה לכך עדיין לא מספיק ברורה. ידוע שישנם נזירים שמקיימים יחסי מין כפי שישנם אנשים שבוחרים הימנעות ממין על פי תקופה מסוימת. אם ההחלטה היא להתנזר לחלוטין ממין, למרות שהמיניות קיימת, היא מבטאת אחד משני מצבים אפשריים: או שמדובר בהתמסרות לאורך חיים מסוים שמשפר את התחושה האישית וגורם לאנשים אלה להרגיש טוב יותר עם עצמם, או שמדובר בפתרון של חלק מקהילת הא-מיניים להימנע ממין ללא הצורך להסביר את עצמם שוב ושוב.
כיצד נוצרת א-מיניות?
כמעט כמו בכל תחום המערב בין פיזיות למנטליות, גם א-מיניות מתפתחת בתקופת הילדות. תקופת ההתבגרות שטופת ההורמונים תגרום להם להבחין בשוני והם יבינו שהם שונים בתפיסתם למיניות ולסקס ביחס לחבריהם. בגיל ההתבגרות הם לא יחוו שום צורך להתקרב גופנית או מינית לאדם אחר ולא יתעניינו בחקירת השינויים הגופניים שמתחוללים אצלם כמקובל. חלק מהם מאונן או מנסה לפענח את תחושת העונג, אך מבין עם השנים שהדבר מתבצע ללא דחפים, תשוקות או פנטזיות על קיום יחסי מין עם גברים או נשים.
הגדרתה של א-מיניות היא רחבה מאוד ואמנם תאפיין בדרך כלל אנשים שבחרו בפרישות מחיי המין, אך ישנם א-מיניים שנשואים כדי לקיים קשר הדדי ושיתופי עם אדם אחר, לצורך הבאת ילדים לעולם (ובמקרה זה יקיימו יחסי מין או שיסתייעו בטיפולי פוריות/ פונדקאות) וגם כדי להימנע מהביקורת הנוקבת של הסביבה כלפיהם. סביר להניח שקיימים הרבה א-מיניים שנישאים זה לזה בדיוק לשם ההימנעות מהביקורת החברתית הקשה.
א-מיניים לתקופה מוגבלת
כפי שיש אנשים שינהלו זוגיות פתוחה, מערכת יחסים התנסותית עם פרטנרים מאותו המין וכד’, כך יש גם א-מיניים שדוגלים בהימנעות ממין על פי תקופה ולא כאורח חיים רצוף והחלטי. אלמנות ואלמנים למשל שבני הזוג שלהם חלפו מן העולם, יכולים לחוש שאינם מעוניינים במגע או ביחסים אינטימיים עם בני זוג אחרים ותחושת האובדן אצלם עשויה אף לבטל לחלוטין את העוררות המינית או הדחפים הבלתי ממומשים. ייתכן שלאחר פרק זמן של כמה שנים הם יפתחו עוררות מינית מחדש וה”כושר המיני” ישוב אליהם.
גם בטבע נצפו בעלי חיים שחווים א-מיניות ועל פי מחקרים (מעטים מאוד בשלב זה), כ-10% מבעלי החיים לא נוטים כלל להזדווג. בקרב בני אדם עדיין אין מחקרים או נתונים מספריים שיפיקו את כמות הא-מיניים על הפלטנה.
מקבלים ומכילים, גם אם זה מוזר
למרות שהפתיחות המינית והחשיפה לרצונות, סטיות ופנטזיות מיניות גבוהה מאוד במאה ה-21, עדיין רוב האנשים נרתעים מא-מיניים או מהתנהגות א-מינית ונמנעים מלקבל אותה. יעברו עוד לא מעט שנים עד שא-מיניים יזכו להכרה והכלה, כפי שקרה בעבר בקרב הקהילה הגאה. אך אם יש לכם חברים או מכרים כאלה, קבלו אותם כפי שהם – בכבוד, באמפתיה, מתוך הבנה שלא מדובר ב”מחלה” או “סטייה” אלא במצב שנע בין פיזיולוגי, נפשי ובחירה רציונלית בדרך חיים שיש לכבד ולהפנים.
