המחלה עם הכי הרבה סטיגמות ומיתוסים לדעתי, היא איידס. החל ממקור המחלה (לא אף צבא לא ניסה ליצור נשק ביולוגי ודפק את האנושות כולה) ועד סטיגמות למגזרים וקבוצות שונות. בכתבה הזו אנחנו נשבור את רוב המיתוסים וגם נסביר על הטיפולים הקיימים כיום, כולל טיפולי מנע.
HIV ואיידס לא בדיוק שני שמות לאותו הדבר
אז בואו נתחיל מלעשות קצת סדר, המחלה עצמה נקראת AIDS שאלו ראשי תיבות של Acquired Immune Deficiency Syndrome, ובתרגום חופשי זה אומר כשל חיסוני נרכש. הגורם למחלה הוא וירוס בשם HIV – Human Immunodeficiency Virus. הווירוס נכנס לתאי דם לבנים מסוג T ובאמצעות שימוש באברוני התא ובאנרגיה של התא הוא מתרבה ומשתכפל בכמות גדולה. באופן זה הווירוס יוצר פגיעה משמעותית בתאי ה-T בגוף של החולה.
שלבי המחלה
בשלב הראשון, שמתרחש מספר שבועות לאחר ההדבקה בווירוס, יכולים להופיע תסמינים המזכירים שפעת, חום, כאבי גרון, כאבי ראש ואף כיבים בפה ובאיבר המין. בשלב הזה מערכת החיסון בכלל ותאי ה-T בפרט מנסים להרוג ולפנות את הנגיף מהגוף. השלב הזה נקרא תסמונות HIV אקוטית ולרוב מי שנדבק אפילו לא מבין שמדובר בהדבקה וחושב שפשוט יש לו שפעת. אחרי מספר שבועות כל התסמינים הראשוניים הללו חולפים, ללא טיפול והתערבות רפואית.
השלב השני, שנמשך בממוצע 8-10 שנים (אך ישנם מקרים נדירים בהם השלב יהיה קצר הרבה יותר או ארוך משמעותית, עד זמן של 20 שנה). בשלב הזה ישנה מעין מלחמה פנימית בין מערכת החיסון של הגוף לבין הנגיף. הנגיף הורס לאט ובזהירות את תאי ה-T שהוא הדביק וממשיך להדביק גם את התאים החדשים שנוצרים במח העצם. מנגד תאי מערכת החיסון ובכללם גם תאי ה-T מנסים להרוג, לפרק ולפנות את התאים שנדבקו והושפעו מהנגיף. בשלב הזה החולה לא ירגיש דבר שונה מהרגיל וזו בדיוק הבעיה. החולה נחשב למדבק והוא עשוי להדביק את בני הזוג שלו.
בשלב השלישי והאחרון של המחלה, רמת תאי ה-T יורדת משמעותית והיא מגיעה מתחת לרמה קריטית אשר בשלב הזה לא מאפשרת יותר למערכת החיסון להתמודד בצורה טובה נגד זיהומים. זיהומים אלו נקראים זיהומים אופורטוניסטיים, היות והם “תופסים” טרמפ על מחלת האיידס, זאת משום שזיהומים מהסוג אינם פוגעים באנשים בריאים. בשלב הזה החולה מרגיש חולה מאוד, התסמינים שיהיו לו קשורים בעיקר בזיהום הספציפי אותו הוא תפס, הם כוללים בתוכם, ירידה במשקל, חום פריחה, שיעול דמי, קשיים בריאה ועוד סימנים רבים נוספים. כמו כן, בשלב הזה החולה נחשב למדבק מאוד וזאת משום שכמות הנגיפים בדמו היא גבוהה מאוד.
מקור המחלה
בעבר עלו קונספירציות מאוד מוזרות לגבי מקור המחלה. היו כאלו שטענו שמדובר בניסוי צבאי כושל ליצירת נשק ביולוגי קטלני, או שהווירוס נוצר כתוצאה מניסיון כושל לייצר חיסון לפוליו וגם הייתה תיאוריה מוזרה מאוד שהעלתה את החשד שהאדם הראשון שנדבק במחלה קיים יחסי מין עם שימפנזה וכך נדבק מהאחרונה.
כל התיאוריות הללו הן לא נכונות והיום גם מצליחים באמצעות שיטות גנטיות מתקדמות להבין טוב יותר את מוצא הווירוס. ראשית נציין ונומר שישנם שתי משפחות עיקריות של המחלה, 1-HIV ו-2-HIV שהמקור שלהן הוא מעט שונה, אך הבסיס הוא זהה. התיאוריה כיום סוברת שההדבקות הראשונות התרחשו על ידי ציידים ביערות הגשם של קמרון שנפצעו במהלך צייד של שימפנזות.
השימפנזה הנגועה הראשונה ככל הנראה נדבקה כשצדה שני סוגים שונים של קופים אשר היו נשאים של נגיף ה-SIV (מדובר בגרסת הווירוס אשר מתקיימת אצל קופים וקופי אדם). כל אחד מהקופים הללו היה חולה בזן מעט שונה של SIV ובעת ששני אלו היו בדמה של השימפנזה הם עברו מוטציה אשר הפכה אותם לווירוס ה-SIV של השימפנזה.
כפי שציינו, ככל הנראה היו מספר מקרים בהם שימפנזה שנדבקה באחד מסוגי ה-SIV, ניצודה על ידי צייד מאותם אזורים וזה נפצע במהלך הציד מה שהוביל למגע בין הדם של הציד לשל השימפנזה. וזה גרם להדבקה. לאחר ההדבקה הווירוס עבר מוטציה נוספת שגרם לו להפוך למדבק וקטלני בבני אדם.
הועדה למניעת איידס
הועדה למניעת איידס הינו ארגון ללא מטרות רווח לא ממשלתי אשר שם לעצמו במטרה לקדם את זכויות חולי האיידס שכיום מספרם עומד על כ-8,000 חולי איידס, ובכל שנה נוספים כמה מאות מאובחנים חדשים. כחלק מהפעילות של הועדה הם דואגים לפעולות הסברה במרחב החברתית, תקשורתי ופעולתי וכן מתן שירותים פסיכו-סוציאליים לחולים ולמשפחותיהם. הצורך בפעילות זו הוא כפול, מצד אחד מדובר על פעילות מנע, להעלאת המודעות ובכך להקטנת כמות ההדבקות העתידיות. ומצד שני מדובר בפעילות המאפשרת חיים בכבוד וללא אפליה לחולי איידס.
כיצד מונעים הדבקה
בשביל לענות על השאלה הזו נתחיל מלהסביר כיצד נדבקים. בגדול ההדבקה היא דרך מגע עם נוזלי גוף הכוללים בתוכם: דם, נוזל זרע, נוזל נרתיקי וחלב אם. חשוב לדעת, הסיכוי להידבק מזיעה, רוק או ממגע עור הוא כמעט אפסי. הדרכים העיקריות להדבקה מתחלקות ל-3 קטגוריות.
הראשונה הינה יחסי מין לא מוגנים
במגע מיני לא מוגן עם פרטנר החולה באיידס הסיכוי להדבק הינו גבוה מאוד, כאשר הסיכון הגבוה ביותר מצוי במין אנאלי (מה שייצר את הסטיגמה על הקהילה הגאה). בשביל להימנע מהדבקה בתחום הזה יש צורך לבצע שני דברים פשוטים אך מאוד חשובים. אם מדובר בפרטנר זמני, תמיד השתמשו בקונדום, הוא מגן ב-98% מהדבקה (וגם מהריון והדבקה במחלות מין אחרות).
במידה ומדובר על פרטנר קבוע מאוד חשוב לבצע בדיקה לגילוי HIV, מדובר בבדיקת דם פשוטה, הניתנת על ידי כל קופות החולים בחינם. ורק לאחר קבלת תוצאות הבדיקה להחליט האם ניתן להפסיק להשתמש בקונדום. אם תשמרו בצורה זו הסיכוי להידבק הופך לנמוך מאוד.
הקטגוריה השנייה היא מוצרי דם לסוגיהם
כאן ישנה חלוקה ל-2 תת קבוצות, הראשונה הינה הדבקה בשל טיפול רפואי לקוי כגול קבלת מנות דם נגועות. סיטואציה זו כמעט ואינה מתרחשת בעולם המודרני, היות וכיום כל מנת דם עוברת בדיקות מקיפות לבדיקה של המצאות הנגיף.
בנוסף בקבוצה זו ניתן למנות גם מצבים של דקירה מקרית על ידי מחט של חולה, אך סיטואציות אלו הינן נדירות מאוד וגם להן קיים טיפול (עליו נרחיב בהמשך). התת קבוצה השנייה הינה שימוש חוזר במחטים, לרוב מדובר על שימוש לצורך הזרקת סמים.
הקטגוריה השלישית הינו מעבר מאדם לתינוק
במקרים אלו ההדבקה יכולה להיות בשלב ההיריון עצמו, בלידה או בעת ההנקה. כאן במידה והאם מטופלת כראוי, ובשילוב עם טיפול מנע לילוד, הימנעות מהנקה ולידה בניתוח קיסרי, סיכויי ההדבקה יורדים לרמה של אחוזים בודדים בלבד ולכן הסיכון יורד משמעותית. אך אם האם אינה מטופלת כלל או שאינה מטופלת באופן עקבי סיכויי ההדבקה יכולים להגיע עד ל-45%.
בדיקות לגילוי המחלה
בשביל לגלות את הנגיף יש צורך בבדיקת דם אשר נקראת קומבו. בבדיקה זו בודקים שני פרמטרים שונים, הראשון הינו רמות נוגדנים שהגוף מייצר כנגד הנגיף והשני הינו אנטיגן בשם p24, זהו בפועל אזור קטן המיוחד לווירוס וניתן לאתרו בדם. הסיבה לשילוב הנ”ל הינו העובדה, שברגע שהגוף מתחיל לייצר את הנוגדנים כנגד הווירוס, רמות האנטיגן יורדות משמעותית עד לכדי רמה שלא ניתן לזהותם כלל בבדיקות מעבדה.
חשוב מאוד לדעת שאומנם הבדיקה הינה מדויקת מאוד, אך הזמן מהדבקה ועד גילוי הנגיף בדם משתנה מאדם לאדם. ככל שקרובים יותר למועד ההדבקה יש יותר סיכוי שהבדיקה תצא שלילית למרות שהאדם נדבק. אחרי 3 חודשים מיום ההדבקה, 100% מהחולים יצאו חיוביים בבדיקה. לכן אם ישנו חשד להדבקה ובדיקה מוקדמת יצאה שלילית מומלץ מאוד לעשות בדיקה חוזרת אחרי 3 חודשים.
בשביל למנוע הדבקות ובעיקר במקרים של ילודים שנדבקו מאמם (בכל שנה יש בממוצע 4-5 אירועים כאלו). משרד הבריאות המליץ בשנת 2014 להוסיף בדיקת סקירה ל-HIV לכל אישה בהריון. בפועל מדובר באותה הבדיקה מה ששונה היא ההפניה האוטומטית לבדיקה זו.
שטיפת זרע לגברים
בעבר היה קיים מיתוס שגבר נשא אינו יכול להביא ילדים בריאים לעולם זה נובע כמובן מהעובדה שבת הזוג שלו יכולה להידבק בעת קיום יחסי המין וכן המחלה יכולה לעבור לעובר עצמו. עם זאת, כיום קיימת שיטה הנקראת שטיפת זרע המאפשר הפרייה עם סיכון אפסי להדבקה של העובר במחלה. הנגיף אינו מצוי בתוך תאי הזרע של החולה אלא בנוזל הזרע.
התהליך עצמו הוא מעט ארוך וגם יחסית יקר והוא אינו ממומן על ידי קופות החולים בארץ וזה משהו חשוב שצריך להיות מודעים לפני שמתחילים את התהליך. כמו כן, לפני תחילת הטיפול עצמו שני בני הזוג יצטרכו עבור בדיקות רפואיות הכוללות בתוכן, בדיקות פוריות וכן בדיקה לקיום מחלות נוספות.
לאחר סיום הבדיקות, יבוצע תהליך של שאיבת זרע (יכול להיות באופן כירורגי או באופן עצמאי על ידי אוננות). לאחר מכן נוזל הזרע ילקח למעבדה בה הוא יעבור תהליך של מיצוי ובידוד של התאים הנחשבים לפעילים ביותר. אותם תאים יעברו בדיקות לוודא שהם לא מכילים נגיפי HIV ולבסוף יתבצע תהליך ההזרעה המלאכותית לתוך רחם האישה.
כיום, הסיכויים להצלחת התהליך אינם גבוהים במיוחד, ממחקרים עולה שאחוזי ההצלחה הינם 20-50% אחוזי הצלחה. עם זאת, כיום זו הדרך הבטוחה היחידה שקיימת לגבר נשא להביא ילד בריא וללא הדבקה של בת זוגתו. אך צריך לזכור שהטכנולוגיה והרפואה מתפתחות בצורה מסחררת והיכן שיש צורך יש גם פיתוח והתפתחות ועל כן ייתכן שבעתיד הקרוב אחוזי ההצלחה יעלו משמעותית.
הקוקטייל
כנראה שרבים מכם שמעו את המונח קוקטייל בהקשר לטיפול באיידס. בגדול הכוונה היא לתשלובת של מספר תרופות הניתנות ביחד. הסיבה לכך שישנו צורך בטיפול במספר תרופות הינה העובדה שכל תרופה מתמקדת בתהליך קריטי אחר בהישרדות הווירוס.
הרקע הביולוגי לצורך הזה הינה העובדה שווירוסים בכלל ווירוס ה-HIV בפרט משתכפלים הרבה פעמים לאורך תקופת המחלה, בכל שכפול מהסוג מתרחשים שינויים קטנים מאוד בגנום של הווירוס. חלק גדול מהשינויים האלה לא יוצר אף הבדל בין וירוס האב לווירוס החדש אך ישנם שינויים המקנים לווירוס החדש יתרון ודרך התחמקות כנגד האחד מסוגי הטיפולים. אך כשנותנים את קוקטייל התרופות נוצר מצב שגם אם ישנו יתרון כנגד טיפול אחד ישנו טיפול אחר אשר ממשיך לפגוע בווירוס.
בעבר חולי איידס נאצלו לקחת מספר רב של כדורים, כל כדור הכיל סוג אחד של תרופה אשר תקפה מסלול הישרדותי אחד של הווירוס. היום, עם התפתחות המחקר בנושא ישנה אפשרות לקבל את הטיפול בתור כדור אחד הנלקח פעם אחת ביום בלבד. הטיפול הספציפי והשילוב של הקוקטייל תלוי בנתונים שונים של החולה. עם זאת, הטיפול ניתן לכל חולה, ללא תלות בהתקדמות המחלה.
טיפול עקבי מוביל לירידה של הכמות של הווירוס בדם תוך מספר שבועות ועד מספר חודשים. הירידה יכולה להגיע לרמה שלא ניתן לאתר בנוזל הדם שרידים של הווירוס. עם זאת, חשוב מאוד לזכור שהמצב הזה ימשך כל עוד החולה מטופל ולוקח את התרופות באופן סדיר. במידה והחולה יפסיק את הטיפול, רמות הווירוס יעלו באופן משמעותי וכמות תאי ה-T ירדו והוא יהיה חשוף לפגיעה של זיהומים מזדמנים.
בנוסף לטיפול התרופתי ישנן המלצות רבות בנוגע לרפואה מונעת, למשל קבלת חיסונים, בדיקות פאפ וגם הפסקה של עישון.
PEP
Post-Exposure Prophylaxis או בקצרה PEP, הינו טיפול מונע שניתן אחרי הדבקה פוטנציאלית. את הטיפול יש לקבל עד 72 שעות מרגע החשיפה וכמובן שיש צורך בטיפול מוקדם כלל הניתן. כשמטופל מגיע למיון או לצוות רפואי בקופת החולים ומודיע כי ישנו סיכוי שהוא נדבק, הרופאים יבצעו בדיקה מעמיקה של סיכויי ההדבקה בפעול אל מול תופעות הלוואי האפשרויות מקבלת חודש של טיפול.
הנוסף ל-PEP ישנו גם טיפול מקדים המכונה Pre-exposure prophylaxis (PrEP). הטיפול הזה הינו טיפול מנע לפני הדבקה פוטנציאלית. הכוונה בכך הינה שלעומת PEP שבו הטיפול מתקבל לאחר שכבר הייתה חשיפה וכעת רוצים למנוע את ההדבקה עצמה. ב-PrEP הטיפול נועד לקבוצות סיכון שפוטנציאלית עשויות להדבק. אנשים הנכללים בקבוצות אלו הינם בדרך כלל בני זוג לחולה HIV אינו מטופל, עובדי ולקוחות מין בתשלום.
בכל מקרה ישנם שני דברים שמאוד חשוב לזכור, הדבר הראשון הינו ייעוץ רפואי, אין שום חלופה לבדיקה רפואית והתייעצות עם רופאים המומחים בתחום. לכן בכל סיכון, סיכוי או שאלה לכו להיבדק ולהתייעץ עם רופא. הדבר השני והלא פחות חשוב, גם אם אתם או בני הזוג שלכם מטופלים, עדין מומלץ להשתמש בקונדום.
ראשית הוא מונע גם העברה של מחלות מין אחרות. ושנית הוא מהווה השלמה לטיפול במחלה או לטיפול המקדים. ואמנם האיידס הפך בשנים האחרונות למעין מחלה כרונית שניתן לחיות איתה שנים רבות, להביא ילדים ולחיות חיים בריאים וטובים, עדין מדובר במחלה מדבקת מאוד וחשוכת מרפאה ולכן בשלב הנוכחי הדרך היחידה למגר אותה הינה הימנעות מהדבקות נוספות.
