הרגע הזה שבו הבן הקטן שלי מאורי התגייס לצבא היה רגע מאוד מאושר אך באותה העת גם מהול בהמון עצב, ובדידות משתקת – תחושות קשות מאוד שלצערי את שתיהן כבר הכרתי די מקרוב.
הגיע השלב שבו גם הגבר הקטן שלי עוזב אותי לטובת צבא ההגנה לישראל, ממש כמו האבא שלו.
אתם בטח יכולים להבין כמה התרגשתי שכעבור חודש קשה ובודד כזה, שבו לא היה איתי אף בנאדם בבית שלי, הבן האהוב שלי מאורי חזר לחיקי.
"אהוב קטן של אמא, נסיך שלי… איזה כיף שחזרת אליי סוף סוף. אתה לא מתאר לעצמך כמה אני שמחה שאתה שוב בבית" – אמרתי לבני היקר בשובו מהבסיס הצבאי. כשפתאום שמתי לב שמאורי שלי הוא לא היחיד שעומד בפתח הדלת.
"אמא, תכירי את נדב" – אמר לי מאורי בחיוך רחב. "זה בסדר אם נדב ישאר פה קצת בסוף השבוע הקרוב?" – הבן האהוב שלי שואל אותי. אז איך יכולתי בכלל לחשוב על לסרב לו? "ברור, חיים שלי, איזו שאלה בכלל? תרגישו שניכם בבית, עלו לחדר שלך, יש מים חמים למקלחת. תתארגנו לכם בזמן שאני מחממת עבורכם ארוחת ערב" – אמרתי שבזמן שבחנתי את נדב.
מסתבר שנדב היה נער שובב בן 20 בסך הכל, חייל בודד שעבר בין פנימיות והחליף אותן בקצב מסחרר בדומה לזונה שמחליפה קונדומים משומשים. הלב שלי יצא אל נדב. ממש כאב לי עליו, כאב שרק אמא אוהבת יכולה להבין, וחשתי צורך עז פשוט לחבק אותו חזק בין זרועותיי ולא לעזוב אותו.
חיבבתי מאוד את הבחור הזה ולכן אישרתי לנדב לעבר להתגורר בבית שלנו למשך תקופה, מבלי לחשוב יותר מדי על העתיד ומה יקרה אחרי הצבא. להפתעת כולנו, הנוכחות של נדב בביתנו דווקא עשתה טוב לכולנו. נדב הכניס לנו לחיים הרבה שמחה וצחוקים, הרבה רוח שטות. בזכות נדב זכיתי להחשף להרבה חוויות מהשירות הצבאי של הבן שלי וסיימתי את הערב כשאני מאושרת על הזכות לקחת חלק בכל זה.
לילה אחד הרגשתי גמורה. השעה היתה כבר אחרי חצות, אז הודעתי למאורי שלי ולחבר שלו נדב בקול עייף: "לילה טוב, בנים. אימוש צריכה ללכת למיטה. אני אראה אתכם כבר מחר בבוקר… רק אל תישארו לי ערים עד מאוחר מדי. עשיתי תכניות רבות למחר ויש לנו יום עמוס בפעילויות לפני שתחזרו לצבא".
אז נכנסתי לחדר השינה שלי שמחה ומלאת ציפייה, כשעל השפתיים שלי נח לו חיוך מסתורי וממתיק סוד – כאילו רק התחתנתי וזהו ליל כלולותי. לא ידעתי להסביר לעצמי את פשר מצב הרוח הטוב שפקד אותי. התבוננתי על עצמי במראה במבט שואל, בזמן שפשטתי מעל גופי את בגדי. מתוך הרגל, התחלתי
ללטף לעצמי את השדיים, ממממ… כמה זמן עבר מאז שמישהו תפס את החזה שלי ככה? שאלתי את עצמי ולא הצלחתי לענות. "אילו מין חיים אני חיה, עכשיו כשהבעל שלי כל הזמן מחוץ לבית ואף פעם לא מראה כאן את פרצופו, והילדים גם הם לא כאן איתי… לאן נעלמו החיים שלי?" פתאום הבנתי שהדבר שאולי הכי חסר לי כרגע בחיים זה לאו דווקא חיי המשפחה אלא יותר הסקס, הריגוש, המגע, הליטופים…
עם המחשבות האלה שליוו אותי לכל מקום והערב יותר מתמיד – הטלתי את החוטיני השחור שלי לסל הכביסה, והכנסתי את גופי אל המקלחת, להרגע מתחת לזרם המנחם של המים החמים. סיבנתי את עצמי, תוך כדי שאני מלטפת את השדיים הכבדים שלי, ושמתי לב איך בין רגע הפטמות שלי מתקשות מאליהן ומזדקרות להן… לא יכולתי להתעלם מכמה שאני מרגישה בודדה וחרמנית, מכמות הזמן שלא היה זין בבית שלי, בכוס שלי.
דחפתי לעצמי שתי אצבעות לתוך הוגינה, ועם האצבעות בכף היד הפנויה שלי התחלתי לשחק לעצמי בדגדגן. תוך כדי שאני מעסה לעצמי את הכוס עם אצבעות רטובות ואל סבון, אני חושבת לעצמי בתסכול: "אוף, מה לא הייתי עושה כדי שמישהו יזיין אותי ממש עכשיו, מישהו שיבוא לפה ויקרע אותי לגזרים, שישבור לי את האגן, יפרק לי את הצורה… שישפריץ לי על הפנים זרע חם… שיעשה לי לגמור כבר."
ובעודי מענגת את עצמי ומפנטזת על האיש הזר שיחדיר אליי את הזרג שלו וישפוך לתוכי זרע – נשמעת דפיקה מהעבר השני של דלת האמבטיה.
״רק רגע, חיים של אמא" – צעקתי מבעד לזרם המים החמים ולאדים הלוהטים, "אני עוד שניה גומרת, מאורי שלי…״ אמרתי. מיהרתי לפתוח את וילון המקלחת כדי לא לתת לבני יחידי לחכות לי, הוא בטח צריך משהו וחבל שאגמור את כל המים החמים בבית בכל מקרה. להפתעתי מעברה השני של דלת חדר האמבטיה לא המתין לי מאור, אלא החבר החסון שלו נדב שעמד ממש מולי עוד לפני שהספקתי לשים על עצמי חלוק או מגבת. העור שלי עוד להט מהחום של המים והדברים שהתחלתי לעשות לעצמי בזמן המקלחת, מן המחשבות הלא טהורות שלי… הדגדגן שלי קצת שרף מכל הליטופים והשפשופים (מזכירה לעצמי להשתמש להבא במרכך ולא באל סבון!) ועם כל התחושות הפיזיות האלו, אני מוצאת את עצמי עומדת עירומה כביום היוולדי, חמה, ונבוכה… ובוחנת את נדב כאילו שאני זו החיילת שיצאה למלחמה והוא מינימום איזו מנת קרב. אחחח נדב… הוא בסך הכל נער בן 20, אבל איזה זין בטח מסתתר לו במכנסי הדגמ"ח שלו.
הוא עדיין צעיר כל כך, עדיין קשה כמו טיל, ואת כמות הפעמים שאני בטח אוכל להגיע לאורגזמה עם הזין הקשה והצעיר של נדב בתוכי – אני אפילו לא מעזה לדמיין. הרי עבר כל כך הרבה זמן מאז שהיה בתוך הכוס שלי מישהו כל כך צעיר שרק רצה לפרק לי את הצורה.
כל המחשבות האלו ואני נזכרת פתאום שאני לא רק עירומה, אלא גם מטפטפת על הרצפה של חדר השינה. נדב כנראה קלט את המחשבות שהתרוצצו להן במוחי החרמן שלא ידע הבדל דת, מין וגיל… כי פתאום התפשט חיוך ענק על פניו, חיוך שגודלו העצום תאם את הגודל של איבר המין הנוקשה והיפה שלו. עם החיוך המסנוור הזה, נדב התקרב אליי ואמר לי: "את יודעת שתמיד רציתי שתהיה לי אמא חמה ואוהבת, ממש כמוך? את אמא פשוט מטריפה" – הוא אמר בזמן שהעביר את האצבעות המחוספסות שלו על הירך שלי וגרם לי לרטוט בעונג ובציפייה. "אני עומד לזיין לך את הצורה" הוא אמר לי בקול פיקודי, בזמן שבידו השניה הוא אחז את השד שלי בעוצמה.
"אני עומד לפנק את התותה היפה הזו שלך כמו שלא פינקו אותך כבר שנים" – נדב אמר בעודו יורד על הברכיים החסונות שלו והצמיד את השפתיים הסקסיות והמלאות שלו בבת אחת אל הדגדגן הבוער שלי.
"פאק, מאמא… את כזו רטובה שם למטה, שאני חייב לדחוף לך את הזין שלי עכשיו, את כולו… אני מת, אל תתני לי להתאפק ככה" – אמר נדב כשהוא תופס לי את התחת עד שכאב.
"בבקשה… לחשתי בעונג, תוך כדי שאני גונחת ללא שליטה … כן בבקשה תכניס אותו"
כשנדב התחיל לאכול את הכוס שלי, פתאום קלטתי שאני בקושי מצליחה לעמוד על הרגליים.
"עוד קצת אמא" – הוא פקד עליי."תחזיקי מעמד. אני הולך לרכב לך על הכוס עד שתשפריצי כאן על הקירות". בשלב הזה הייתי כל כך צמאה לזין של נדב בתוך הכוס שלי שהייתי על סף עילפון.
"תכניס לאמא את הזין הענק הזה שלך נדבי, אני לא יכולה יותר".
כשהזין של נדב יצא מתוך מדי הקרב שלו – כבר לא היתה לי כל דרך להתנגד לצורך הזה, שהוא יכבוש אותי, יחדור לתוכי.
נדב תפס אותי חזק והכניע אותי לרצפה. "תתכופפי על ארבע" – הוא ציווה.
" כן המפקד" צעקתי, והוא דחף את כולו לכוס שלי כל כך מהר, שלרגע התחלתי לפרפר.
הרגשתי שלקחו את הגוף שלי בשבי ופתאום שמחתי שהבן שלי התגייס לצבא, כי כך נכנס נדב לחיינו.
"כל הכבוד לצה"ל!!!" צהלתי בתוכי, בזמן שנדב פרק את הנשק שלו בבת אחת לתוך גופי.